דפים

יום ראשון, 26 בספטמבר 2010

מאפינס אפרסק וניל טבעוניים ובריאים


אני נורא אוהבת לאפות עוגות: להכין את הבלילה, למזוג לתוך תבנית עגולה ויפה, להכניס לתנור ולכוון את הטיימר. הכי חשוב, באמת, זה לכוון את הטיימר. הרי אנחנו לא רוצים שהעוגה תישרף (הנה אדם שמעולם לא פגשתי: אחד שאוהב עוגות שרופות).

אז מגיע השלב הבא, ולו אני קוראת: הפולנייה האופה. זה השלב שבו אני גוהרת בקרבת התנור, בוהה בשעון בחוסר-נחת, פותחת את דלת התנור כל חמש דקות, בודקת עם קצה של סכין כל עשר, ופחות או יותר יוצאת מדעתי.

ואם אני פחות או יותר יוצאת מדעתי, הרי שאין מילים להסביר מה עובר על אימא שלי.

למען השפיות של שתינו אני משתדלת שלא לאפות עוגות לעיתים תכופות. העוגה האחרונה שאפיתי, עוגת פודינג שוקולד טבעונית למהדרין, הייתה לכבוד יום ההולדת של הילה (שעליה – ועל הלזניה שלה – עוד תשמעו הרבה!) לפני כמה חודשים. צפיתי בהבעות הפנים של האנשים שאכלו אותה וחשבתי לעצמי, וואו, אוקיי, והרגע היה לאבן דרך מהותית במסעי אל עבר הבלוג הזה.

אבל זה סיפור אחר לחלוטין, כי כרגע אני רוצה לדבר איתכם על מאפינס.

בהיעדר עוגות, פניתי לא אל זיתים ואבוקדו (מה שהיה עושה את אימא שלי למאושרת באדם) אלא למאפינס. נו, ברצינות, איך אפשר שלא? הם פשוטים להכנה, הם אסתטיים, הם כיפיים, וכשעושים אותם כמו שצריך הם יכולים להיות מעדן מלכים.

על המאפינס האלו הנחתי את עיניי כבר מזמן. ווניל הוא הטעם האהוב עליי – פשוט, מעודן, יוצא-דופן. גלידת וניל טובה יכולה לקנות את לבי, או למכור לי פאי תפוחים (הקינוח שרמס לרגליו כל קינוח אחר, מבחינתי). תוסיפו לעניין אפרסקים, ואיך ייתכן שזה לא יהיה מדהים? והרשו לי לספר לכם שזה בהחלט מדהים, אבל מעבר לכך: המאפינס האלו גם בריאים. יש בהם חצי כוס סוכר על כמות של כ-14 מאפינס, הם עשויים קמח מלא וכמות השומן והקלוריות בהם נמוכה. יש להם מתיקות מעודנת, טעם פירותי ומרקם נהדר -- ללא ספק מצב שאין בו מפסידים.

אז ללא השתהות נוספת, הרשו לי להציג בפניכם מתכון מנצח, שילך נפלא עם הקפה של הבוקר או התה של אחר הצהריים או בכל שעה אחרת של היום:


מאפינס אפרסק וניל טבעוניים ובריאים
(על פי מתכון מהבלוג Fatfree Vegan Kitchen)

שניים או שלושה אפרסקים (ככוס אחת, חתוכים)
כפית זרעי פשתן טחונים
2 כפות מים חמים
1 תרמיל ווניל
2 כפיות תמצית ווניל
2 כפיות מיץ לימון
כוס ורבע משקה שקדים, סויה, אגוזים וכדומה (לא מומתק)
2 כוסות קמח מלא
2 כפיות אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה
חצי כוס סוכר (אפשר גם סטוויה)
קורט מלח

כוונו את התנור ל-200 מעלות. שמנו את תבנית המאפינס שלכם אם היא ממתכת, או פשוט הניחו אותה בהישג יד אם היא מסיליקון. המתכון יכול להספיק ל-16 עד 12 מאפינס (נגלות זה תמיד אפשרי).

השרו את האפרסקים במים רותחים ל-30 שניות. לאחר שיתקררו, קלפו אותם וחתכו אותם. בשלב זה אתם יכולים לערבב אותם עם כף של סירופ אגבה או סוכר, אבל אני בחרתי שלא. הניחו אותם בצד (ו, מנסיון אישי, הרחק מנמלים!).

בקערה בינונית ערבבו את זרעי הפשתן הטחונים עם המים החמים. פתחו את תרמיל הווניל וגרדו את תוכנו עם סכין (אם מעולם לא עשיתם את זה עד כה – כמוני – לחצו פה בשביל ללמוד איך). את זרעי הווניל שגירדתם ערבבו אל תוך תערובת הפשתן, ואת התרמיל עצמו שמרו לשימוש אחר (למשל הכנסתו לקופסת הסוכר על מנת ליצור סוכר ווניל). הוסיפו את תמצית הווניל, את מיץ הלימון ואת משקה השקדים, וערבבו היטב.

בקערה גדולה ערבבו יחדיו את הקמח, אבקת האפייה, הסודה לשתייה, המלח והסוכר (או הסטוויה). הוסיפו את הנוזלים ובחשו רק עד שהם מעורבבים (ערבוב מיותר עלול לפגום במאפינס). הוסיפו אל תוך הבלילה הסמיכה את האפרסקים ודאגו שיהיו מפוזרים באופן שווה בכל הבלילה.

מצאו את תבנית המאפינס שלכם והתחילו למלא את השקעים. שימו לב למלא רק כשלושת-רבעי מהשקעים, כיוון שהמאפינס תופחים וגובהים בזמן האפייה. החליקו את פני הבלילה שבשקעים, ואם מתחשק לכם – פזרו מעל אגוזים קצוצים. הכניסו לתנור (בזהירות!) ואפו עד שסכין או קיסם המוכנס פנימה יוצא נקי, מה שיכול לקחת 15-20 דקות, תלוי בתנור. הניחו למאפינס להתקרר לפני הגשתם. בתאבון!

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

תחילתו של בלוג טבעוני (ברובו)

כשאני מספרת למישהו את "סיפור חיי", אני בדרך כלל נוטה לפתוח בעובדה שאימא שלי? לא אדם רגיל. בטח שלא אימא רגילה. למי, חוץ ממני, יש אימא שמחליטה לעזוב הכול כדי לגור בקרוואן על חוף הים? למי, חוץ ממני, יש אימא שמקשטת את שולחן הקפה שבסלון באבנים וצדפים ונרות וקוראת לכל העניין "המקדש שלנו"? למי, חוץ ממני, יש אימא שלא אומרת בן אפלק, אלא בן אפלפאק? (Applefuck, באנגלית צחה).

אני אוהבת לחשוב שאני פחות או יותר היחידה עם אימא כזו. כן, היא מעצבנת לפעמים, וכן, צריך להאכיל אותה, וכן, יש לה נטייה קשה מאוד לשכוח כל דבר שאפשר לשכוח בכל מקום שאפשר לשכוח בו משהו. אבל מדי פעם היא עושה משהו נפלא שהופך את כל העובדות האלו לשוליות לחלוטין.

למשל: לפתוח איתי בלוג.

אז ככה. נעים להכיר, אני רחלי ועוד חודש אני אהיה בת שש-עשרה. כשהייתי בת תשע, פחות או יותר, אימא שלי החליטה שהגיע הזמן: היא מתחילה להיות צמחונית. אני תמיד רציתי להיות צמחונית – אני זוכרת שאמרתי לאימא כשהייתי קטנה-קטנה והיא השיבה, "כשתסיימי לגדול" (אימא שלי פולנייה וזה ממש לא סוד). אז הזמן עבר, ואני אכלתי חיות, עד שהייתי בת עשר והחלטתי להפסיק. אז הפסקתי.

למען האמת, לא ככה זה הלך: החלטתי להפסיק, ועשיתי כמיטב יכולתי, ובסופו של דבר הפסקתי. אתם מבינים, זה לא שחשבתי שבשר זה לא טעים או שלא נהניתי לאכול בשר, אלא שחשבתי שזה לא בסדר: לא רציתי להיות שותפה למה שנראה לי כרצח המוני ואין-סופי. במשך שנה או שנה וחצי אכלתי, לפעמים, בשר, עד שיום אחד כבר לא יכולתי יותר. הדבר הבשרי האחרון שאכלתי היה פפרוני על פיצה, ועברו לפחות ארבע שנים מאז. זה לא חסר לי.

רק שאז אימא החליטה לקחת את כל העניין צעד אחד רחוק יותר: טבעונות! אני הייתי מעוצבנת. כבר בגיל אחת-עשרה אהבתי נורא לאפות, אבל יותר מכך אהבתי להאכיל. לא במובן הפולני (שכן אני, בניגוד לאימא, ממש לא פולניה), אלא במובן של... ובכן, זה כיף כשמישהו טועם משהו שאפית ואומר "זה טעים" או מבקש עוד. וזו הסיבה שהנחתי את סינר האפייה המטפורי בצד, ובמשך זמן רב מאוד שכחתי מכל העניין לחלוטין...

בתחילת שנת 2010 הגעתי למסקנה שאני צריכה לשנות את הדרך שבה אני אוכלת. אני לא אתחיל לפרט מהי הדרך הההיא הייתה בדיוק, רק אציין שארוחת הבוקר שלי הייתה כריות (הדגנים, מן הסתם, לא כלי המיטה). התחלתי לפעול למען המטרה הזו: קראתי באינטרנט וחינכתי את עצמי ושיניתי את התזונה שלי מקצה לקצה. ואז גיליתי את הבלוג Fatfree Vegan Kitchen ופתאום האפייה כך שגם אימא תוכל לאכול וליהנות לא הייתה לאתגר, להרפתקה. גיליתי את התענוג בידיעה שאני יכולה להכין משהו לגמרי בעצמי ושזה יצא, כן, טעים מאוד, אבל גם בריא.

וזה הסיפור של הבלוג הזה. אוכל הוא דבר כל כך גדול בחיים שלי, בחיים של כולם – אנחנו מה שאנחנו אוכלים, ואני רוצה להיות הטוב ביותר. בעיניי הטוב ביותר חייב להיות צמחוני, בריא וגם טעים (ואם הוא אורגני, מה טוב). אני לא חושבת שזה שילוב בלתי אפשרי, רק מנצח, ואני רוצה שגם אתם תחשבו ככה, תדעו את האמת.

אימא שלי – חדוה, בת 50, צלמת/סופרת/תסריטאית/ארט-דירקטור/כל הדברים האחרים שאתם יכולים לחשוב עליהם, פחות או יותר – פה כדי לעזור לי. ביחד אנחנו נתעד את הארוחות שלנו, שהן ברובן טבעוניות; נאסוף מתכונים; נחלוק חוויות הקשורות למזון, לאקולוגיה, לחיים הלא-שגרתיים שלנו, לחברים הנפלאים שלנו וכו'; נריב על כל דבר אפשרי, בהתאם למסורת האם-בת העתיקה; ו, יש לקוות, נהנה כמו שלא נהנו מעולם.

אז תשענו אחורה בכיסא ותכינו את עיניכם לחוויה קולינרית, לבדיחה אחת גדולה, לסיפור שסופו – עדיין לא נכתב. ואם אתם תוהים, "למה שנחזור?", הנה הצצה קטנה למה שיחכה לכם פה ביום ראשון...