עוגיות שיבולת שועל טבעוניות וללא שומן

אני מניחה שרובכם חוויתם את הטרגדיה שהנה כיתה יא'. ייתכן שעברו שנים מאז, ייתכן שרק שנה – מסיבה כלשהי לא נראה לי שהחוויה הזו השתנה במיוחד.

לכן אולי אתם יכולים להבין למה אני מתכוונת כשאני אומרת שאני עסוקה באופן קטסטרופאלי.

נדמה שבית-הספר שלי התחרפן לחלוטין: שני מבחנים בשבוע – לפעמים גם שלושה – ועבודות להגשה ושיעורי בית ו"מבדקים" (את לא עובדת עלי, מורה יקרה למתמטיקה) ולימודים בימי שישי ו—ו—נארג, זו רק תחילת השנה.

וזו, גבירותיי ורבותיי, הסיבה שעבר כל כך הרבה זמן מאז העדכון האחרון של הבלוג. זה לא רק שכמעט אין לי זמן לכתוב, זה שאין לי זמן לבשל. אני לומדת עד ארבע כמעט כל יום, ולכן את רוב ארוחות הצהריים שלי אני אוכלת בבית-הספר. קרות. מתוך קופסה. על ספסלים שחרוטים עליהם דברים כמו "ג' נשמממתתתי".

אבל בסוף השבוע שעבר, בעודי מתכרבלת בדבר הנפלא שנקרא "זמן פנוי", התחשק לי להכין עוגיות. זה היה פתאומי והרסני – קצת כמו סופת טורנדו – והתוצאה הייתה. ובכן. אתם יכולים לראות בעצמכם, לא?

העוגיות האלו רכות, טעימות ויפהפיות, ויש להן טעם עדין של בננה ואת המתיקות של שיבולת שועל. הן בהחלט עשו את השבוע העמוס שלי יותר טוב – אני מוכנה להתערב שתהיה להן אותה השפעה על שלכן.

עוגיות שיבולת שועל טבעוניות וללא שומן

2/3 כוס קמח (השתמשתי בכוסמין)

1/2 כוס סוכר

2 כפיות זרעי פשתן טחונים

3/4 כפית אבקת אפייה

כוס ו-3/4 שיבולת שועל

כפית קינמון

קורט מלח

1 כפית תמצית וניל (גם תמצית ברנדי עובדת)

כוס ורבע משקה שקדים

בננה אחת, מעוכה היטב

3/4 כוס אוכמניות, שוקולד צ'יפס או כדומה (אופציונאלי -- אני השתמשתי באוכמניות קפואות ויצא מעולה)

שמנו תבנית שטוחה היטב, או הניחו עליה נייר אפיה. חממו את התנור ל-180 מעלות.

בקערה גדולה, ערבבו את הקמח, הסוכר, זרעי הפשתן, אבקת האפייה, שיבות השועל והקינמון. ערבבו היטב, והוסיפו את שאר המרכיבים. ערבבו שוב, רק עד קבלת בלילה אחידה.

שפכו את הבלילה אל התבנית, כף גדושה אחרי כף גדושה. הקפידו להשאיר רווח של כחמישה סנטימטרים בין כל עוגייה. אם עיגולי הבלילה לא ממש יוצאים עגולות, סדרו אותן קצת עם כף או לקקן (אני מאוד מקצועית, אהא?).

אפו בתנור כרבע שעה, או עד שהקצוות מתייבשים והאמצע יבש. הוציאו מהתנור והניחו לעוגיות להתקרר בתבנית כחמש דקות. לאחר מכן הפרידו אותן מהתבנית והניחו להן להתקרר עד הסוף לפני ההגשה.

בתאבון!

(ונתראה בקרוב, אני מקווה.)

עוגת שוקולד אוכמניות טבעונית וללא שומן

אז ככה: לפני שבועיים היה יום ההולדת שלי. ואיזה יום הולדת! היה ממש כיף ומדהים השנה. בכל יום בשבוע של יום ההולדת היה משהו מיוחד ונפלא. ביום שני, ערב יום ההולדת, הלכנו אני ואימא לפסטה צ'נטרו, המסעדה האהובה עליי. זו מסעדה איטלקית קטנה ומשפחתית, עם אוכל מצויין ואווירה נעימה, והיא נמצאת בפרדס-חנה. אני יודעת. גם אני הייתי בהלם.

ביום שלישי, יום ההולדת עצמו, השתתפנו אני, אימא ודני, בן-הזוג של אימא, בארוחת ה-RAW בבית של יהודית מהלל, שאת הבלוג שלה אני בטוחה שאתם מכירים. היה ממש טעים ומאוד כיף ומשמח. אם לא הייתם בארוחה הזו, כדאי לכם לקוות שתהיה נוספת בקרוב...

ביום שישי קיימנו ארוחה קטנה-אך-חגיגית בבית. היינו אני, אימא, הילה (זוכרים אותה? אמרתי שעוד תשמעו עליה) ושגיא. הילה הביאה את הלזניה המפורסמת שלה – וקיבלתי שתי חתיכות! – ושגיא הביא את עצמו ומתנת יום הולדת נפלאה: מחבת משובחת ששדרגה את הפנקייקים שלי לרמה על-קיומית (כן, הפנקייקים שלי כבר לא פיזיים. הם כל כך טובים, שהם במוח שלכם). מלבד הלזניה, אכלנו גם תבשיל שאימא אלתרה על הרגע ושיצא מעולה: בטטה, דלורית ודלעת שנאפו להן בתנור ברוטב מסתורי ויצאו ספק חריפות, ספק מתוקות.

ולקינוח, העוגה שתפסה את לבי לפני חודשים רבים-רבים-רבים: עוגת שוקולד-אוכמניות מהבלוג של האלילה שלי, Fatfree Vegan Kitchen. העוגה הזאת הייתה כל מה שקיוויתי לו, ויותר – הייתה לה מתיקות מעודנת, טעם עשיר ונפלא, והמרקם שלה, שמזכיר יותר פאדג' מעוגה רגילה, היה כל מה שציפיתי לו. ובואו לא נתחיל לדבר על זה שהיא נראית מדהים, אוקיי, כי היא נראית מדהים (אתם לא רואים, כאילו?).

עוגת שוקולד אוכמניות טבעונית וללא שומן
(על פי המתכון הזה מ-Fatfree Vegan Kitchen)


כוס וחצי אוכמניות קפואות
כוס ורבע קמח חיטה מלא
6 כפות קקאו
1 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית סודה לשתייה
1 כפית זרעי פשתן טחונים
קורט מלח
3/4 כוס מים
1 כפית חומץ בלסמי
חצי כוס סוכר, אגבה, סילאן או ממתיק אחר
סירופ אגבה או מייפל, להגשה


כשעה לפני שאתם מתכננים להתחיל בהכנת העוגה, שפכו את האוכמניות הקפואות לתוך מסננת, שטפו במים שנייה ואז הניחו בצד על מנת שיפשירו.


חממו את התנור ל-180 מעלות. בקערה בינונית, ערבבו את הקמח, הקקאו, אבקת האפייה, הסודה לשתייה, הפשתן הטחון והמלח. שפכו אל תוך בלנדר את המים, 1/2 כוס אוכמניות ואת החומץ הבלסמי, וערבבו עד לקבלת תערובת אחידה.


הכינו "בור" במרכיבים היבשים, שפכו פנימה את הנוזלים ואת הסוכר/ממתיק וערבבו היטב. שמנו תבנית בקוטר 25 סנטימטרים ושפכו פנימה את הבלילה.


אפו כ-30 דקות, או עד שקיסם המוכנס לאמצע העוגה יוצא נקי. הוציאו מהתנור והניחו לעוגה להתקרר.


לפני ההגשה, פזרו על העוגה את האוכמניות הנותרות וטפטפו סירופ אגבה או מייפל מעל. בתאבון!

פנקייקים טבעונים פשוטים

אני אוהבת פנקייקים, זו עובדה.

אני אוהבת לנעוץ בהם את המזלג ואני אוהבת לחתוך אותם לרצועות ואני אוהבת להציף אותם בסירופ מייפל ואני אוהבת להכניס לתוכם פירות ולצפות אותם בפירות ולאכול אותם עם פירות. 


אני אוהבת פנקייקים... ואני שונאת להכין אותם.

תמיד כשניסיתי להכין פנקייקים, משהו השתבש: הם נדבקו, הם התפרקו, הם נמעכו, הם נשרפו, הם נשפכו ולפעמים הכול ביחד, כי פנקייקים הם מאכל מוכשר מאוד ואם הם לא ירדפו אותי בחלומות עם חיוכים מלגלגים, אז מישהו אחר יעשה את זה. לא?

אימא תמיד הייתה אומרת, "זה עניין של ניסיון!", ואני הייתי מנסה שוב. ושוב. ושוב. ושוב. ו—לא תנחשו את זה—שוב. "בסוף תמצאי את הפנקייק שלך," אמרתי לעצמי, "יש הרבה פנקייקים בים."

וכרגיל, אימא טעתה ואני צדקתי: להכנת פנקייקים אין שום קשר לניסיון (אוקיי, אולי קצת) ואני אכן מצאתי את הפנקייק שלי -- האחד והיחיד, משוש ליבי, אור חיי, שמש עולמי – ומאז אני, ובכן, אולי ממש טיפה מכורה.

הפנקייקים האלו הולכים עם כל דבר, באמת: בינתיים אכלתי אותם עם שוקולד, עם בננה, עם אפרסק ועם תפוח, והם היו מדהימים כל פעם מחדש. הם לא ממש מתוקים לבדם, אבל המרקם שלהם הוא גן עדן והתוספות נותנות מספיק מתיקות.

אז הנה לכם המתכון שכבש אותי, ארוחת הבוקר של יום ההולדת שלי (שהיה בשבוע האחרון, עליו עוד תשמעו), הפנקייקים שהכנתי ארבעה פעמים בשבוע אחד. אני בטוחה שתיהנו – אני בהחלט נהניתי.

פנקייקים טבעונים פשוטים

(על פי המתכון הזה מ-Vegan Yum Yum)

כוס ושליש קמח כוסמין או מלא

1 כפית אבקת אפייה

קורט מלח

1 כף סוכר

כוס וחצי משקה שקדים (או "חלב" טבעוני אחר)

2 כפות שמן

1 כפית תמצית וניל (או טעם אחר)

ערבבו בקערה בינונית את הקמח, אבקת האפייה והסוכר. הוסיפו את המשקה השקדים, השמן ותמצית הוניל. ערבבו עד לקבלת בלילה אחידה ודי נוזלית (ייתכן שתצטרכו להוסיף מים או עוד משקה שקדים).

חממו את התנור ל-100 מעלות והניחו בפנים צלחת המתאימה לתנור.

על הכיריים, חממו מחבת (רצוי קראמית איכותית) על אש בינונית. כשהמחבת חמה, שפכו בעזרת מצקת בלילה במרכז המחבת. אין צורך לשמן את התבנית לפני כן. הפנקייק צריך להיות בערך בקוטר של שבעה סנטימטרים -- מה שנקרא "סילבר דולר" -- ודק למדי.

לאחר זמן מה, שולי הפנקייק יתייבשו ויתחילו לצוץ בועות. בשלב זה, הפכו אותו וחכו כחצי דקה (אתם יכולים לגעת בזהירות בצד המוכן -- הוא צריך להיות קשה אבל גמיש). בדקו את הצד השני, ואם הוא מוכן הוציאו את הפנקייק מהמחבת והניחו אותו במרכז הצלחת שבתנור. את הפנקייק הבא, הניחו מעל הראשון – ככה הפנקייקים יישארו חמים בזמן שאתם מכינים אותם.

כשסיימתם להכין את כל הבלילה, הוציאו בזהירות את הצלחת מן התנור (זכרו שהיא חמה!). מה שאני אוהבת לעשות זה לחתוך פרי או שניים, לפזר בערימה – הפנקייקים האלו ממש טובים באיזון-- ולצפות את כל העניין בסירופ מייפל. אז אני מכניסה את הצלחת בחזרה לתנור לחמש דקות, וכשאני מוציאה אותה שוב, הפירות והסירופ חמים. כמובן שאתם יכולים לוותר על כל העניין ופשוט לאכול את הפנקייקים – הם בהחלט יהיו טעימים בכל מקרה.

המתכון מכין כ-25 פנקייקים.

בתאבון!

מוס שוקולד שקדים

אני לא כותבת כאן כטבחית או שפית, ואפילו לא כמישהי עם ניסיון בבישול ואפייה. האמת היא שהתואר המתאים לי ביותר כרגע הוא "מתלמדת". כי אומנם אין לי ניסיון וגם לא ידע, אבל כל מה שאני רוצה בעולם זה ללמוד.

הבלוג הזה הוא כמו יומן מסע בשבילי, תיעוד של תחילת דרכי בחדר הפסיכי הזה ששמו "מטבח". פאי התפוחים? הוא היה הראשון שלי. פטריות השיטאקה? לפני המתכון ההוא מעולם לא שמעתי אפילו על פטריות שיטאקה. כל המתכונים האלו היו ניסיונות, מעין חוויה שכמוה לרוץ לתוך מסיבה, לרקוד לחמש שניות בדיוק, ואז לרוץ החוצה ולהציץ ממפתן הדלת בתגובתם של האנשים.

במקרה של המתכון הזה, אני בהחלט ארוץ פנימה שוב.

מוס השוקולד הזה הוא בין הטעימים שאכלתי אי-פעם (ותזכרו שאני לא טבעונית לחלוטין) --הטעם שלו חזק ומשכר והמרקם שלו פשוט מושלם. הוא גם פשוט וקל להכנה, בריא (יחסית למוס שוקולד, כמובן) ונראה נפלא.

אז אם בא לכם קינוח מפנק או להרשים אורחים, המוס הזה הוא האחד בשבילכם.

מוס שוקולד שקדים

(על פי המתכון הזה מ-Diet, Dessert and Dogs)

חצי כוס שקדים

מים, על מנת להשרותם

2 כפות אגבה

קורט מלח

כ-30 גרם שוקולד מריר, קצוץ (רצוי אחד המכיל 70 אחוז קקאו)

חצי כוס עד כוס שלמה של חלב שקדים

כפית של תמצית וניל או ויסקי (אם רוצים)

יום לפני הכנת המוס השרו את השקדים במים, בין שש עד שתים-עשרה שעות. לאחר ההשריה, שפכו את המים והרתיחו חדשים בקומקום. שפכו את המים הרותחים על השקדים, והניחו להם לשבת במשך דקה. שפכו את המים החמים וקלפו את השקדים. שימו אותם במעבד מזון עם האגבה והמלח.

הניחו את השוקולד בקערה המתאימה לנוזלים חמים. חממו חצי כוס של חלב שקדים על הגז עד לנקודת הרתיחה, ואז שפכו את החלב החם על השוקולד. חכו כ-30 שניות, והתחילו לערבב – המשיכו כך עד שהשוקולד נמס לחלוטין.

שפכו את תערובת השוקולד-חלב אל תוך מעבד המזון וערבבו על עוצמה גבוהה עד שנוצרת תערובת חלקה המזכירה קרם -- ייתכן שתצטרכו להוסיף עוד חלב שקדים (אין צורך להרתיח). בדקו: האם המוס מתוק מספיק לטעמכם? אנחנו אהבנו את המוס מריר, אבל יכול להיות שתרצו להוסיף מעט אגבה. כשתגיעו לדרגת המתיקות המטעימה לכם, אתם יכולים להוסיף כפית של תמצית וניל או ויסקי (ואני מניחה שגם רום יתאים). ערבבו שוב על עוצמה נמוכה.

שפכו אל תוך קערה או קעריות הגשה (אני השתמשתי, כפי שניתן לראות בתמונה, בתבניות לסופלה) והכניסו למקרר עד שהמוס יתמצק, כ-4 שעות. גררו מעל שוקולד או פזרו אבקת קוקוס והגישו.

גינה ביתית: גידול צמחי תבלין.

(היי, זו רחלי. רציתי להעיר שאת הרשומה הזו ואת ההקדמה למתכון של פטריות השיטאקה לא אני כתבתי, אלא אימא שלי, ולבקש מכם להגיב ולעודד אותה על מנת שתכתוב עוד רשומות בלי שאני אצטרך להתחנן כל כך הרבה. שיהיה לכם שבוע מדהים! --רחלי)


גרתי כבר בהמון מקומות מוזרים, ולא בכולם אני גאה במיוחד. פעם אפילו גרנו אני ורחלי בקרוואן על חוף הים, ובחורף הים הגועש היה זורק עלינו אבנים ושלוליות מלוחות היו מונעות מאתנו לצאת מהבית לאחר סערות.

אבל לא משנה איפה גרנו ובאיזה בית, תמיד הקפדתי לגדל כמה צמחי תבלין (ואם אפשר, שיחים) -- בחצר שבגליל הלימונית הפכה לעץ והמרווה לשיח עצום; ביפו הגרניום הרפואי כיסה את השביל וניחוחו נישא עד המטבח; בים, תחת הברז המטפטף, שגשגה הנענע; ובמושב בו אנו גרות כעת התבלינים מתמתחים בעציציהם אל עבר השמש.

פלפל חריף

אין דבר המשמח אותי יותר מלצאת מהמטבח יחפה, לפסוע על האדמה התחוחה, לקטוף עלי בזיליקום או לאסוף כמה פלפלים אדומים זעירים וחריפים, ואז לחזור פנימה ולחתוך אותם ישר לתוך הווק הרוחש, שניחוחות השום והגמבה העולים ממנו מעבירים אותי אל בנגקוק....

לפעמים בצהריים, אם אני רעבה, אני חותכת עגבנייה בשלה לפרוסות, תולשת כמה עלי בזיליקום טריים ובצל ירוק, מתבלת במלח, בפלפל, בלימון ובשמן זית, ויושבת בגינה לאכול. אפילו הדבר הפשוט ביותר נעשה למעדן כשמוסיפים לו כמה מהעלים הטריים.

גם אם יש מעט אדמה סביב הבית, אפשר לגדל קצת ירקות: מנגולד, למשל, קל לגידול -- בכל פעם תולשים מספר עלים ומחכים לחדשים, שיצוצו במהרה; רוקה צומחת בקלות והיא מצוינת כתוספת חמצמצה מרירה לסלט שנאה לה טעמו של הלימון. אפילו בגינה שלנו, שהאדמה בה היא אדמת חמרה חולית וקשה, הצלחנו בקיץ האחרון לגדל המון עגבניות שרי (ונכשלנו לחלוטין עם הקישואים, אך נראה שאנחנו לא היחידות). וכמובן שתמיד אפשר לשתול בעציצים.

בזיליקום

בבקרים כשאני קמה דבר ראשון אני בודקת מה שלום כולם, מי גדל ומי בשל. אבל הדבר האהוב עלי זה העישוב: להתכופף אל שיח הקטן ולתלוש את עשבי הפרא, הלחים והרכים, שגדלים סביבו. זה יותר טוב מהתעמלות בוקר – בחיי. הריח הלח והטרי של האדמה, עגלי הטל על העלים והמראה הירוק הרענן... זה עושה לי את היום.

אז לא משנה היכן אתם מתגוררים -- תמיד אפשר לגדל משהו. חשבו על כך כמתנה נפלאה שאתם מעניקים לעצמכם: הזכות והתענוג שבטיפוח הצמח, בצפייה בגדילתו, בקטיפת וליקוט הפירות או העלים שלו, וכמובן -- הטעמים המופלאים שיוסיף למטבח שלכם.

בצק פאי ללא שומן ופאי תפוחים

פאי תפוחים – מה יש בו, בקינוח הפשוט והקליל הזה, שהצליח לכבוש אותי לחלוטין? אני בעצמי לא יודעת. אולי זה הטעם, או אולי זה המרקם (הנימוחות של הבצק). ואולי... אולי התשובה נעוצה בגוף השאלה בכלל.

פאי תפוחים זו עוגה פשוטה ובריאה יחסית, והקטע הכי טוב? גולת הכותרת שלה היא לא שוקולד או שמנת מעשה ידי-אדם, אלא תפוחים. הפרי הזה הוא כדור ירוק (או אדום, או צהוב...) שאוגר בתוכו המון דברים בריאים, בנוסף לטעם אלוהי. ואם זה לא הדבר שאני מחפשת בעולם האוכל, אני ממש לא יודעת מה כן.

יש רק מוקש אחד: בבצק של פאי יש הרבה שומן. בדרך כלל הוא נכנס פנימה בתור חמאה, אבל את זאת ניתן להחליף גם במרגרינה ואפילו בשמן. עכשיו, זה לא שיש לי משהו נגד שומן – הגוף שלנו זקוק לשומנים על מנת לתפקד – אבל לשומן נלוות הרבה קלוריות, וחשוב לזכור: כל דבר במידה.

ואלו שתי הסיבות שאני כל כך גאה להציג בפניכם את המתכון הבא, שמצאתי לאחר חיפושים מרובים: מתכון לבצק פאי ללא שומן! כמובן שהבצק הזה שונה מהרגיל, אבל הוא בהחלט טעים ועובד נפלא. במקום מרגרינה או שמן משתמשים בו בבננה (עוד ויטמינים! הוריי!).

אז אם אתם מחפשים מתכון מושלם לקינוח פשוט, קליל ובריא, אני חושבת שתמצאו שפאי ללא שומן עונה על כל דרישותיכם!

בצק פאי ללא שומן

(על פי המתכון הזה מ-Happy Herbivore)

כוס ורבע קמח מלא

1 בננה (עדיף מעט לא בשלה), קרה

קורט מלח

הרכיבו את הפוד פרוססור שלכם עם להבי מתכת. שפכו פנימה את הקמח, המלח והבננה, וערבבו עד שאין חתיכות בננה שלמות. בשלב זה אתם יכולים גם להוסיף כף קינמון וכף סוכר, או אפילו רק אחת מהשתיים. הוציאו את הבצק והניחו אותו על משטח מקומח קלות. הבצק צריך להזכיר בצק-משחק, מעט רטוב ובהחלט לא מתפורר, אך גם לא רטוב כל כך שקשה לעבוד איתו והוא נדבק.

בעזרת כוס שתייה מזכוכית רדדו את הבצק עד שהוא מאוד דק. מדי פעם עצרו, קלפו אותו מהמשטח והניחו אותו בחזרה – פעולה זו תעזור למנוע את הידבקותו. כשהבצק מוכן, שמנו קלות תבנית לא עמוקה והניחו אותו בתוכה בזהירות. חתכו את השוליים שבולטים מהתבנית – אתם יכולים להיעזר בשארית החומר על מנת לתקן קרעים בבצק.עתה אתם יכולים למלא את הפאי כרצונכם.

לצערנו, ממש לא כדאי להשתמש במתכון הזה בשביל השכבה העליונה שכן הבצק יוצא קשה מדי. אם אתם בכל זאת רוצים שכבה עליונה, אני ממליצה שתשתמשו במתכון רגיל עם מרגרינה או שמן, או שתנסו את המתכון הזה לשכבת פירורים. זה בדיוק מה שאני מתכוונת לעשות בפעם הבאה.

 את הפאי עליכם לאפות ב-180 מעלות,במשך 35 עד 50 דקות (כל תנור הוא יחיד ומיוחד, וכמובן שזה תלוי במילוי).

ואם אתם רוצים פאי תפוחים...

פאי תפוחים (ללא שומן!)

בצק לפאי (ראו את המתכון למעלה)

5-8 תפוחים (ירוקים הם מצוינים)

כף קינמון

כף סוכר

פרסו את התפוחים דק והניחו את הפרוסות בקערה. פזרו מעל את הקינמון והסוכר (אפשר להוסיף או להפחית מהשניים, כמובן), וערבבו היטב. לאחר מכן החלו לסדר את הפרוסות על בצק הפאי, כשאתם מפזרים אותם בצורה שווה. קפלו את קצוות הבצק פנימה, כאילו כדי "לתפוס" את התפוחים, והכינו את השכבה העליונה שלכם.

אפו ב-180 מעלות במשך כ-45 דקות. הבצק יזהיב והתפוחים יתייבשו, ותאמינו לי שיהיה ריח נפלא באוויר.


המתכון מכין כ-9 מנות.

פטריות שיטאקה עם ירקות מוקפצים וטופו אפוי

הפעם הראשונה שפגשתי את המטבח האסייתי, הייתה בלונדון בסוף שנות השמונים.
עבדתי שם בעבודות מזדמנות, מנסה לשלם את שכר הדירה ואת הנסיעות היקרות מדי ב"אנדר גראונד", חייתי עם קבוצת אומנים בפינצ'לי וכולנו דברנו על אומנות ואכלנו פסטה, שהייתה הדרך הזולה ביותר למלא את הבטן.

כשהצלחנו לחסוך כמה לירות שטרלינג היינו יוצאים לסוהו, למסעדה קטנה בשם "קאנטון" שאפשר היה לקבל בה קערת אורז מאודה עם ירקות מוקפצים ברוטב חום חריף-מתוק, כל זאת במחיר של שלושה שטרלינג בלבד.

בארץ עדיין לא היה אפילו אהרוני, והמפגש עם הטעמים האקזוטיים הקלילים, עם הירקות שנשארו כמעט טריים לאחר ההקפצה -- עדיין שומרים על פריחות טעימה וצבעוניות עזה -- ריגש אותי מאוד. כשחזרתי לארץ שלחתי לפני באוניה שלושה ארגזים של ציוד מטבח אסייתי: ווק וכלי אידוי מנצרים, רטבים, מקלות אכילה, קערות סיניות מצוירות, כפות למרקי וואן-טון וקומקום לתה יסמין עם כוסות תואמות. עד היום, כשאנחנו מכינות מוקפצים, אנחנו משתמשות בווק ההוא, שהיה בין חלוצי הווקים בארץ.

מאז כבר היה לי את העונג לבקר בתילאנד, שהיא הבירה הקולינרית של המזון המזרח-אסייתי, לדעתי, ואף זכיתי לטעום את האוכל המלזי החריף, והאינדונזי המרתק והחריף אף יותר -- אך בצהרי יום עבודה, כשאני ממהרת ורעבה, תמיד אני חוזרת בשמחה אל הירקות המוקפצים המהירים להכנה...

המנה המופלאה, שהקפצנו רחלי ואני בצהרי חג סוכות, הייתה חגיגה לעיניים. הטופו האפוי (שרחלי הכריזה עליו כטעים יותר מהמטוגן) ופטריות השיטאקה בעלות המרקם הכמעט בשרי היו חגיגה לפה. הטעם המעודן של שמן השומשום, המליחות של רוטב הסויה, הצבעים העזים של הקישואים והגמבה נגד הלבן של האורז המאודה -- כל אלו הזכירו לי את ימי סוהו המאושרים. והטופו האפוי המושחם היה טעים להפליא ותוספת בכל המובן של המילה.

חבל על כל תוספת: הביטו ותיהנו.

פטריות שיטאקה עם ירקות מוקפצים וטופו אפוי

(מבוסס על המתכון הזה מ-Fatfree Vegan Kitchen)

1/2 קופסה טופו רגיל, ללא המים (כ-150 גרם)

רוטב סויה

כוס פטריות שיטאקה מיובשות

כוס וחצי מים רותחים

1 בצל גדול, קצוץ

1 קישוא, חתוך לרבעים

1 גמבה אדומה, חתוכה דק

כף של עמילן תירס מעורבבת עם כף של מים קרים

2 בצלים ירוקים, חתוכים דק

1/2 כפית שמן שומשום

מלח ופלפל

שפכו את הפטריות לקערה וכסו אותן במים הרותחים. שימו את הקערה בצד – הפטריות יתרככו בזמן שתאפו את הטופו.

חממו את התנור ל-200 מעלות. פרסו את הטופו לפרוסות בעובי של כחצי סנטימטר והברישו אותן ברוטב סויה משני הצדדים. הניחו את הפרוסות בתבנית משומנת קלות או על נייר אפיה. אפו את הטופו עד שהצד העליון זהוב, כ-15 דקות, ואז הפכו אותו ואפו במשך כעשר דקות נוספות (זכרו: כל תנור שונה!). הוציאו את הטופו מהתנור והניחו אותו בצד.

חממו מעט שמן זית בתוך ווק גדול על אש בינונית-גדולה. הוסיפו את הבצל והקישוא והניחו להם להיטגן עד שהקישוא זהוב מעט. בזמן זה, הוציאו את הפטריות המושרות וחתכו אותם – כשהקישוא מוכן, הוסיפו אותן ביחד עם המים בהם השרתם אותן.

הוסיפו את הטופו ורוטב סויה לפי טעמכם (כ-1/2 כפית, בדרך-כלל). הנמיכו את האש והניחו לתבשיל להתאדות במשך כ-10 דקות, במהלכן סופג הטופו את הטעמים. לאחר מכן הוסיפו את הגמבה ועמילן התירס, וערבבו היטב. לבסוף, הוסיפו מלח ופלפל לפי הצורך, את שמן השומשום ואת הבצל הירוק. הגישו מיד מעל אורז חם.

המתכון מכין כ-5 מנות.

מאפינס אפרסק וניל טבעוניים ובריאים

אני נורא אוהבת לאפות עוגות: להכין את הבלילה, למזוג לתוך תבנית עגולה ויפה, להכניס לתנור ולכוון את הטיימר. הכי חשוב, באמת, זה לכוון את הטיימר. הרי אנחנו לא רוצים שהעוגה תישרף (הנה אדם שמעולם לא פגשתי: אחד שאוהב עוגות שרופות).

אז מגיע השלב הבא, ולו אני קוראת: הפולנייה האופה. זה השלב שבו אני גוהרת בקרבת התנור, בוהה בשעון בחוסר-נחת, פותחת את דלת התנור כל חמש דקות, בודקת עם קצה של סכין כל עשר, ופחות או יותר יוצאת מדעתי.

ואם אני פחות או יותר יוצאת מדעתי, הרי שאין מילים להסביר מה עובר על אימא שלי.

למען השפיות של שתינו אני משתדלת שלא לאפות עוגות לעיתים תכופות. העוגה האחרונה שאפיתי, עוגת פודינג שוקולד טבעונית למהדרין, הייתה לכבוד יום ההולדת של הילה (שעליה – ועל הלזניה שלה – עוד תשמעו הרבה!) לפני כמה חודשים. צפיתי בהבעות הפנים של האנשים שאכלו אותה וחשבתי לעצמי, וואו, אוקיי, והרגע היה לאבן דרך מהותית במסעי אל עבר הבלוג הזה.

אבל זה סיפור אחר לחלוטין, כי כרגע אני רוצה לדבר איתכם על מאפינס.

בהיעדר עוגות, פניתי לא אל זיתים ואבוקדו (מה שהיה עושה את אימא שלי למאושרת באדם) אלא למאפינס. נו, ברצינות, איך אפשר שלא? הם פשוטים להכנה, הם אסתטיים, הם כיפיים, וכשעושים אותם כמו שצריך הם יכולים להיות מעדן מלכים.

על המאפינס האלו הנחתי את עיניי כבר מזמן. ווניל הוא הטעם האהוב עליי – פשוט, מעודן, יוצא-דופן. גלידת וניל טובה יכולה לקנות את לבי, או למכור לי פאי תפוחים (הקינוח שרמס לרגליו כל קינוח אחר, מבחינתי). תוסיפו לעניין אפרסקים, ואיך ייתכן שזה לא יהיה מדהים? והרשו לי לספר לכם שזה בהחלט מדהים, אבל מעבר לכך: המאפינס האלו גם בריאים. יש בהם חצי כוס סוכר על כמות של כ-14 מאפינס, הם עשויים קמח מלא וכמות השומן והקלוריות בהם נמוכה. יש להם מתיקות מעודנת, טעם פירותי ומרקם נהדר -- ללא ספק מצב שאין בו מפסידים.

אז ללא השתהות נוספת, הרשו לי להציג בפניכם מתכון מנצח, שילך נפלא עם הקפה של הבוקר או התה של אחר הצהריים או בכל שעה אחרת של היום:

מאפינס אפרסק וניל טבעוניים ובריאים

(על פי מתכון מהבלוג Fatfree Vegan Kitchen)

שניים או שלושה אפרסקים (ככוס אחת, חתוכים)

כפית זרעי פשתן טחונים

2 כפות מים חמים

1 תרמיל ווניל

2 כפיות תמצית ווניל

2 כפיות מיץ לימון

כוס ורבע משקה שקדים, סויה, אגוזים וכדומה (לא מומתק)

2 כוסות קמח מלא

2 כפיות אבקת אפייה

1 כפית סודה לשתייה

חצי כוס סוכר (אפשר גם סטוויה)

קורט מלח

כוונו את התנור ל-200 מעלות. שמנו את תבנית המאפינס שלכם אם היא ממתכת, או פשוט הניחו אותה בהישג יד אם היא מסיליקון. המתכון יכול להספיק ל-16 עד 12 מאפינס (נגלות זה תמיד אפשרי).

השרו את האפרסקים במים רותחים ל-30 שניות. לאחר שיתקררו, קלפו אותם וחתכו אותם. בשלב זה אתם יכולים לערבב אותם עם כף של סירופ אגבה או סוכר, אבל אני בחרתי שלא. הניחו אותם בצד (ו, מנסיון אישי, הרחק מנמלים!).

בקערה בינונית ערבבו את זרעי הפשתן הטחונים עם המים החמים. פתחו את תרמיל הווניל וגרדו את תוכנו עם סכין (אם מעולם לא עשיתם את זה עד כה – כמוני – לחצו פה בשביל ללמוד איך). את זרעי הווניל שגירדתם ערבבו אל תוך תערובת הפשתן, ואת התרמיל עצמו שמרו לשימוש אחר (למשל הכנסתו לקופסת הסוכר על מנת ליצור סוכר ווניל). הוסיפו את תמצית הווניל, את מיץ הלימון ואת משקה השקדים, וערבבו היטב.

בקערה גדולה ערבבו יחדיו את הקמח, אבקת האפייה, הסודה לשתייה, המלח והסוכר (או הסטוויה). הוסיפו את הנוזלים ובחשו רק עד שהם מעורבבים (ערבוב מיותר עלול לפגום במאפינס). הוסיפו אל תוך הבלילה הסמיכה את האפרסקים ודאגו שיהיו מפוזרים באופן שווה בכל הבלילה.

מצאו את תבנית המאפינס שלכם והתחילו למלא את השקעים. שימו לב למלא רק כשלושת-רבעי מהשקעים, כיוון שהמאפינס תופחים וגובהים בזמן האפייה. החליקו את פני הבלילה שבשקעים, ואם מתחשק לכם – פזרו מעל אגוזים קצוצים. הכניסו לתנור (בזהירות!) ואפו עד שסכין או קיסם המוכנס פנימה יוצא נקי, מה שיכול לקחת 15-20 דקות, תלוי בתנור. הניחו למאפינס להתקרר לפני הגשתם. בתאבון!

תחילתו של בלוג טבעוני (ברובו)

כשאני מספרת למישהו את "סיפור חיי", אני בדרך כלל נוטה לפתוח בעובדה שאימא שלי? לא אדם רגיל. בטח שלא אימא רגילה. למי, חוץ ממני, יש אימא שמחליטה לעזוב הכול כדי לגור בקרוואן על חוף הים? למי, חוץ ממני, יש אימא שמקשטת את שולחן הקפה שבסלון באבנים וצדפים ונרות וקוראת לכל העניין "המקדש שלנו"? למי, חוץ ממני, יש אימא שלא אומרת בן אפלק, אלא בן אפלפאק? (Applefuck, באנגלית צחה).

אני אוהבת לחשוב שאני פחות או יותר היחידה עם אימא כזו. כן, היא מעצבנת לפעמים, וכן, צריך להאכיל אותה, וכן, יש לה נטייה קשה מאוד לשכוח כל דבר שאפשר לשכוח בכל מקום שאפשר לשכוח בו משהו. אבל מדי פעם היא עושה משהו נפלא שהופך את כל העובדות האלו לשוליות לחלוטין.

למשל: לפתוח איתי בלוג.

אז ככה. נעים להכיר, אני רחלי ועוד חודש אני אהיה בת שש-עשרה. כשהייתי בת תשע, פחות או יותר, אימא שלי החליטה שהגיע הזמן: היא מתחילה להיות צמחונית. אני תמיד רציתי להיות צמחונית – אני זוכרת שאמרתי לאימא כשהייתי קטנה-קטנה והיא השיבה, "כשתסיימי לגדול" (אימא שלי פולנייה וזה ממש לא סוד). אז הזמן עבר, ואני אכלתי חיות, עד שהייתי בת עשר והחלטתי להפסיק. אז הפסקתי.

למען האמת, לא ככה זה הלך: החלטתי להפסיק, ועשיתי כמיטב יכולתי, ובסופו של דבר הפסקתי. אתם מבינים, זה לא שחשבתי שבשר זה לא טעים או שלא נהניתי לאכול בשר, אלא שחשבתי שזה לא בסדר: לא רציתי להיות שותפה למה שנראה לי כרצח המוני ואין-סופי. במשך שנה או שנה וחצי אכלתי, לפעמים, בשר, עד שיום אחד כבר לא יכולתי יותר. הדבר הבשרי האחרון שאכלתי היה פפרוני על פיצה, ועברו לפחות ארבע שנים מאז. זה לא חסר לי.

רק שאז אימא החליטה לקחת את כל העניין צעד אחד רחוק יותר: טבעונות! אני הייתי מעוצבנת. כבר בגיל אחת-עשרה אהבתי נורא לאפות, אבל יותר מכך אהבתי להאכיל. לא במובן הפולני (שכן אני, בניגוד לאימא, ממש לא פולניה), אלא במובן של... ובכן, זה כיף כשמישהו טועם משהו שאפית ואומר "זה טעים" או מבקש עוד. וזו הסיבה שהנחתי את סינר האפייה המטפורי בצד, ובמשך זמן רב מאוד שכחתי מכל העניין לחלוטין...

בתחילת שנת 2010 הגעתי למסקנה שאני צריכה לשנות את הדרך שבה אני אוכלת. אני לא אתחיל לפרט מהי הדרך הההיא הייתה בדיוק, רק אציין שארוחת הבוקר שלי הייתה כריות (הדגנים, מן הסתם, לא כלי המיטה). התחלתי לפעול למען המטרה הזו: קראתי באינטרנט וחינכתי את עצמי ושיניתי את התזונה שלי מקצה לקצה. ואז גיליתי את הבלוג Fatfree Vegan Kitchen ופתאום האפייה כך שגם אימא תוכל לאכול וליהנות לא הייתה לאתגר, להרפתקה. גיליתי את התענוג בידיעה שאני יכולה להכין משהו לגמרי בעצמי ושזה יצא, כן, טעים מאוד, אבל גם בריא.

וזה הסיפור של הבלוג הזה. אוכל הוא דבר כל כך גדול בחיים שלי, בחיים של כולם – אנחנו מה שאנחנו אוכלים, ואני רוצה להיות הטוב ביותר. בעיניי הטוב ביותר חייב להיות צמחוני, בריא וגם טעים (ואם הוא אורגני, מה טוב). אני לא חושבת שזה שילוב בלתי אפשרי, רק מנצח, ואני רוצה שגם אתם תחשבו ככה, תדעו את האמת.

אימא שלי – חדוה, בת 50, צלמת/סופרת/תסריטאית/ארט-דירקטור/כל הדברים האחרים שאתם יכולים לחשוב עליהם, פחות או יותר – פה כדי לעזור לי. ביחד אנחנו נתעד את הארוחות שלנו, שהן ברובן טבעוניות; נאסוף מתכונים; נחלוק חוויות הקשורות למזון, לאקולוגיה, לחיים הלא-שגרתיים שלנו, לחברים הנפלאים שלנו וכו'; נריב על כל דבר אפשרי, בהתאם למסורת האם-בת העתיקה; ו, יש לקוות, נהנה כמו שלא נהנו מעולם.

אז תשענו אחורה בכיסא ותכינו את עיניכם לחוויה קולינרית, לבדיחה אחת גדולה, לסיפור שסופו – עדיין לא נכתב. ואם אתם תוהים, "למה שנחזור?", הנה הצצה קטנה למה שיחכה לכם פה ביום ראשון...